החיים בגטו 1941-1942 Life In The Ghetto

צורת החיים החדשה בסימטאותיה הצרות של גטו מורדי (Mordy) כשטלאי צהוב בצורת מגן דוד צמוג לבגדים והמילה יודה (יהודי) במרכזו הייתה שונה לחלוטין ממה שידעו משה ומשפחתו עד כה "טלאי זה העיד על כך שאתה משהו מדרגה נחותה, ומותר לבזות אותך או לעצור אותך בכל רגע נתון, לבצע אקציות של תפיסה והעברה לכיוון בלתי ידוע". מידי פעם היו היו מובילים את הנתפסים לעבודות פרך או למקומות שמהם איש לא חזר, וזאת בטרם היה ידוע לתושבי הגטו מה בדיוק מתרחש ומה בדיוק צפוי להם בעתיד. רק הבדיחות שנשמעו על אודות תעשיית הסבון, שהתושבים עתידים להיות חומר הגלם שלו, היו משהו ממשי שהצביע, אולי, על הסוף הטרגי שצפוי להם.

למרות התנאים הקשים בגטו, המשיכו התושבים לשמור על צלם אנוש וקיום אורח חיים סביר ככול האפשר. אביו של משה הרבה לצאת מהגטו כדי לדאוג שהמשפחה לא תסבול ממחסור של מזון וכל יתר הצרכים הבסיסיים לקיום נאות. משה החל ללמוד ב"חדר" עם בני גילו ויחד החלו לומדים את האותיות, הניקוד, החלו לחבר משפטים שלמים ולפיו להתפלל בלי להבין במיוחד את תוכנם של הדברים. במקביל הלך משה למורה פרטית שלימדה אותו קרוא וכתוב בפולנית וחשבון "אני זוכר עד עכשיו כמה גאה הייתי כשידעתי את לוח הכפל".
ילדים קטנים כנראה מסתגלים מהר יותר לשיוניים, וכל דבר קטן גורם להם שמחה בלב בלי יותר מדי מחשבות. זה החל מחליפה חדשה בצע חום שנתפרה עבור משה בעבודת יד מאיזה בד ישן או איזה בגד שנפרם למטרה זו "כמה מוזר שאני זוכר כל כך הרבה פרטים על החליפה הזו. את הגומי המכווץ, את המעיל בצדו האחורי, את קפלי המכנס מאחורי הברכיים ואפילו את הפסים הדקים התפורים למעבר חגורה שמעולם לא הייתה לי". בגד זה שימש אותו שנים רבות גם כשבקפליו הסתתרו להקות כינים מוצצות דם "ואני, שמכיר כבר כל חוט וקפל בבגד וכל המסתתר מאחוריו לא נוטש אותו כי זה היה הכיסוי היחיד שהיה לגופי".
כפי שהוזכר, אביו של משה דאג לכל צרכיהם, ידע לחמוק מהגטו ולחזור אליו והם מצידם, לא היו שואלים שאלות מיותרות. למרות הצפיפות והמצב הקשה היו גם שמחות. לאחת מהן נלווה משה אל הוריו בזוכרו את אימו נועלת את נעלי הלק השחורות שלה (לקערקיעס) עם העקב הגבוה ונותנת הופעה מרשימה למדיי. אותה שמחת חתונה התקיימה בחדר גדול מהרגיל. חתונה עם חופה וקידושין כדת משה וישראל עם כיבוד צנוע, כלייזמרים וזמירות.

כך הזמן חלף, חורף, אביב ותחילת הקיץ של שנת 1942, יולי או אוגוסט. בבוקר של שבת אחת נשמעים קולות וצעקות בגטו בפולנית והגרמנים דורשים תוך זמן קצר מאוד לצאת מהבתים ולהתרכז בשוק העיירה, שהייתה מוקפת מכל צדדיה ומעבריה באנשי גסטפו ואנשי משטרה פולנים אשר שיתפו פעולה בצורה יוצאת מהכלל. מדובר בהלם משתק. צריך להשאיר הכל מאחור ולהתרכז בכיכר השוק שגם היא מוקפת "תוך כדי הליכתנו בסימטה לככר השוק רצינו לחזור לקחת משהו מהדברים הרבים שהשארנו מאחורינו. לפתע מצאנו עצמנו מול אקדחים שלופים בידי גרמנים, ובתת ההכרה כבר הבנו שהדרך היא רק חד-כיוונית". מככר השוק הדרך הובילה או לטרבלינקה או אל גיא הריגה אחר. מה שהיה עד אז כמצב השרדות, מצוקה ורעב, הפך לשאלת חיים ומוות "אני מוצא את עצמי עם אמי ואחותי הקטנה חומקים מהגטו כשאחד השומרים הפולנים, שכנראה הכיר את אמי, מפנה את מבטו הצדה".

This new way of life of ghetto Mordy, when a yellow Star of David is attached to the clothes, and the word Juda (Jewish) is in the center of it was completely different from what Moshe and his family knew so far "this patch testified that you were inferior, and that it is ok to humiliate you or restrain you at every moment, to do share acacias and moving toward an unknown." Every now and then they would have take people to do forced work and to places none ever came back. even before it was known to residents of the Ghetto what exactly is happening and what exactly they expect in the future. Only heard jokes about the soap industry, residents will be the raw material of it, had pointed something tangible, perhaps, the tragic ending that is expected.

Despite difficult conditions in the ghetto, the residents continued to keep the human existence lifestyle everything reasonably possible. Moshe's father used to leave the ghetto to take care of the family needs so the family suffer no shortage of food and all other basic needs for proper. Moshe began to study in a room (yeshiva) and along with kids his own age, together they began to learn the letters, grammar, started to connect to pray according to which entire sentences without understanding the contents of a particular case. At the same time Moshe went to a private teacher that taught him accountability Polish Crow and writing. "I remember until now how much I was proud that I knew the multiplication table."

Small children apparently adapt changes faster, and every little thing makes them happy without thinking too much. It started from a new suit the was hand made for Moshe from some old fabric or garment which were sewn for this purpose, "How strange is that I remember so many details on this suit. the shrunken rubber, coat the back side, the pants wrinkle behind the knees and even the stripes that were sewn for a belt that I never had. " This suit was used for many years it even when louses were hidding in it "and I, that knows all the strings and folds of this suit don't leave it because this was the only coverage on my body." As mentioned, Moshe's father, cared for all their needs, he knew how to get out of the ghetto and return to it and the family, were not asking questions. Although the situation was difficult, they were having happy events also. To one of them Moshe went with his mother, remembering his mother locks her black shoes Hlk (Lkarkias) with follow-up high and gives an impressive impression image. The wedding took place in a room larger than usual. Wedding canopy with Kiddush, snaks and singers.

So the time has passed, Winter, Spring, Summer - beginning of the year 1942, in July or August. On a Saturday morning, the sound of voices yelling of Polish ghetto Nazis require very shortly to leave the houses to concentrate in the market town, which was surrounded on all sides of Gstfo Hebrew and Polish police men. It is paralyzing shock. they needed to leave everything behind to concentrate the market square. while walking to the Market Square, they wanted to go back to many things they left behind them. Suddenly they found ourselves in front of the Germans guns, and they knew in their minds that this is going to be a one way road. What had been until then a survival mode, hunger distressed, turned to questions of life and death, "I find myself with my mother my baby sister escape from the ghetto when Polish ghetto guard, who apparently knew my mother, turned his head."

הבריחה The Escape

צהרי יום. החום מעיק ומשה, אימו ואחותו הקטנה מנסים להתרחק עד כמה שאפשר מהעיירה כדי להעלם בין עצי היער הקרוב. היער הוא נקודת המסתור וההצלה הראשונה. בכל המהומה של רגע הבריחה אביו של משה לא הי איתם, ועד היום לא ברור לו כיצד נפרדו דרכיהם. תוך הבריחה מהגטו נוצרו מצבים שקשה מאוד להסבירם בצורה הגיונית מסביר משה, ולמרות כל נסיונותיו לדובב את אמו הוא נשאר ללא מענה.
הם מנסים להקל על עצמם ונפטרים מהשאריות האחרונות של הדברים שלקחו עמם. מה הם הדברים החשובים ביותר שאדם לוקח איתו בהחלטה רגעית, קשה להסביר ולתאר "אני זוכר צנצנת זכוכית עם מרקחת של דובדבנים, שגם היא הכבידה וזרקנו אותה בצד הדרך".

הפחד היה גדול ומשתק ורק במעבה היער ניתן היה להרגיש מעט יותר בטוחים ומוסתרים. הצבא והרעב החלו להציק. רק עם רדת החשכה העזה אמו של משה להתקרב לבקתה בתוככי היער בידיעה ששני ילדיה מוסתרים בשיחים בין עצי אורן סבוכים "אמי התקרבה לבקתה כחתולה המנסה להביא בכל דרך אפשרית מזון לגוריה". ואמנם, כמעבור זמן קצר היא מביאה להם לחם ובקבוק חלב. הייתה זו ארוחתם הראשונה והמזון הראשון שהגיע לפיהם לאחר יום ארוך ומיגע, ובדיעבד גורלי עבורם. רוב תושבי הגטו זרוכזו בככר השוק באותו היום מצאו את דרכם לרכבות שהובילו אותם לתאיי הגזים בטרבליקנה.

השינה הייתה טרופה במצב של השענות אחד על השני, כשחושך מוחלט מתבהר במקצת מאור הירח והכוכבים החודרים דרך צמרת העצים. עם אור הבוקר הראשון המשיכו להעמיק לתוככי היער, פוחדים מכל תנועה חשודה של אנשים שבאקראי נמצאו גם ביער או נמלטים כמוהם "כל רעש קטן גרם לנו להשקיט את צעדינו ולהסתתר, שלא להזכיר דיבור בקול רם". כך זה נמשך כל אותו יום שהוא היום השני לבריחה. לעת ערב הם התקרבו לכפר ששכן קרוב לקצה היער. אמו של משה שוב הסתירה אותו ואת אחותו והתקרבה לאחד הבתים הקיצוניים שכנראה הכירה את יושביו. אחרי כמה ימים הם התאחדו עם אביו של משה " עד היום זו תעלומה בשבילי כיצד זה קרה שברחנו בצורה נפרדת והתאחדנו שוב באורח פלא". מקטעי תיאורים ושיחות ששמע משה, מצטיירת תמונה שכנראה רצה אביו לחזור לדירה לקחת רכוש או דברי ערך שהושארו. דרכו נחסה אליהם, או שכשחזר לכפר לא מצא אותם ומילט את נפשו ברגע האחרון בקפצו מעבר לחומת העץ שהפריד בין הגטו והאזור הפולני. העובדה שהם היו שוב ביחד, כל המשפחה, הסבה בטחון חדש בידיעה שאביו של משה ימצא כבר את הפתרון הטוב ביותר למצב הנתון אליו נקלעו מחוסר ברירה "ידענו בתת ההכרה שהחלטה אחרת היתה חורצת את גורלנו".

הנדודים נמשכים בתוך היער עוד ימים ולילות רבים. מזג האויר קייצי ונעים ולא מהווה שום קושי רציני. כך, תוך תנועה מתמדת, הם מגיעים לאזור בתוך היער בו אביו של משה מזיז שיח גדול. מתחתיו מתגלה כניסה למעין בונקר שכנראה הוכן מראש על ידי אביו עם או בלי עזרה של אנשים מהסביבה "עד כמה שזכור לי לא הרבנו לשהות במסתור החדש בגלל חוסר באוורור והחושך המוחלט ששרר בו, המסתור הזה היה זמני בלבד ומתאים לתקופת הקיץ". ואכן, אחרי זמן קצר, עם התקרב החורף הם עזבו את המקום והתחילו להסתתר בגורן שאלומות הקש מסתירות אותו. האיכרים בעליי הגורן אפשרו להם להסתתר בו למרות שפחדו פחד מוות מהגרמנים, שהיו עורכים ביקורי פתע בכפרים, וכל הסתרת יהודים הייתה גוזרת את דינם למות. לא פעם עצרו נשימתם כשראו דרך חרכי הקרשים את הגרמנים בלווי כלבים מסתובבים באזור קרוב להם. מלבד הפחד מהגרמנים, היה תמיד גם החשש שהפולנים עצמם שהסתירו אותם יתפתו לרצוח אותם ולשדוד את מה שנותר, כפי שקרה להרבה מניצלויי הגטאות שהצליחו להגיע ליערות. פרט לגרמנים ולפולנים שוטטו בסביבה גם עריקים או שבויים רוסים שהצליחו לברוח. הם הסתובבו ביערות, חיפשו קורבן מזדמן, במקרה הטוב רק כדי לשדוד "אחד מאותם מקרים, באמצע הלילה בעודנו ישנים על מצעי הקש אני מוצא את עצמי מטולטל על יד אנשים זרים, וכשאני חצי רדום, מורידים את בגדי ומחפשים כסף שלא ידעתי על קיומו שהוסתר בכתפיות המעיל". הייתה זו טראומה נוספת שלמזלם נגמרה בשדידה בלבד ולא ברצח או באלימות אחרת.

כך הם היו נתונים ללא מוצא, בבריחה ממקום אחד לשני, מגורן אחת לשנייה "כשאנו שוכבים רוב הזמן על קש אני קשוב לסיפורים שונים בין אמי לאבי. על נעוריהם, על יחסים להורים, על עסקים וכל דבר שהיה יכול להעביר את הזמן העומד מלכת".
הדיבור נהפך ללחישה מזמן, כל זאת מעל ומעבר להבנתה של אחותו הקטנה של משה, הצעירה ממנו בשנתיים וחצי, שזה צריך להיות הקול הטבעי שלהם לזמן בלתי מוגבל.

Afternoon. Oppressive heat and Moshe, his mother and his little sister trying to get away as possible for the town to disappear between the trees near the forest. The forest is the first hidding place. at the moment of the escape with all the noise and tumult, Moshe's father took off and their ways split. the escape created difficult situations that Moshe finds it hard to explain in a logical way. despite all all Moshe's tries to elicit his mother he is left without an answer. They are trying to ease themselves and leave behind the rest of the last things they took with them. What are the most important things a person takes with him at a deciding moments, it is hard to explain or to describe "I remember a glass jar of cherry jam,, it was to havy so we left it on the

side of the way".

There was a great fear and a paralyzing feeling, and only in the forest they could feel slightly

more confident hidden. The hunger and the thirst bigen to bother. Only with nightfall Moshe's mother could get close to a hut in the forest, knowing that her two children are safe "my mom got in to that hut like a cat looking for food for its little cubs". She comes back at the end with bread and a bottle of milk. That was the first food that got into their mouth after a long, and infact crucial day. Most of the ghetto residents that were led that day to the market canter found their way to Treblinka and too the gas cabins.

The sleeping was in a state of dependence on each other, in an absolute dark when moonshine stars penetrate through the trees treetop. With the first light this morning continued to deepen in the forest, afraid of any suspicious movement of people at random and found in the woods or "any small noise caused us to hide, not to mention loud voice." And so it continued all that day he was the second day. Evening when they approached the village close to the edge as the forest. Moshe's mother, again, hides him and his sister at one of the houses extremists who apparently recognized the disabled. After a few days they meet with Moshe's father, and he still doesn;t know how it happend "to this day it is a mystery to me how this happened." Segments descriptions Moshe calls audio, image, who apparently wanted his father to return the apartment to take property or valuables left. the village did not find them the one at the last moment they jumped beyond the wooden wall separates Polish area the ghetto. The fact that they were together again, all the family, a new Security Transition knowing the Moshe's father, already finds the best solution to the situation given to him who lack choice "We knew

recognition of another decision was the cracked destiny."

Continue wandering in the forest villas many more days. The wheather not constitute any serious difficulty. Thus, in constant motion, they are coming to the area within the forest where Moshe's father, a large move discourse. Available under it reveals as a kind bunker who apparently has been prepared in advance by his father with or without the help of the people environment "Remember how I did not stay in hiding in the new rabbinate because of lack of ventilation Ssrr absolute darkness, the Underground was only temporary and for the summer." Indeed, after a short time, with winter approached, they left the place and started to hide Gurney sheaf press the same contradictions. Gurney farmers should I let them hide it even though the Germans were afraid of death fear, surprise visits to editors who were in the villages, and hiding Jews was the dynamic die. Not once stopped breathing inductance through the Germans guns. dogs walk around in the area close to them. In addition to fear the Germans, was also always concern themselves contradiction polish them to kill them shared the plunder what remains, as happened to many ghettos Mnitzlwei forests managed to reach. Except the Germans and Poles vagrancy environment also captured Russians managed to escape. They turned forests, the victim sought a chance, at best only to rob, "one of those cases, the middle of the night while we sleep on press I find myself Mtoltl by strangers, and when half-sleeping, take your clothes, matching money that I knew of the existence has been hidden Bctfiot coat. " This

was another trauma Slmzlm Bsdida is over and not only of murder or other violence.

So they were without data origin, smuggler from each other, Goren each other "when most of the time lying on the straw I Ksov stories from my mother and my father. Norihm on, the relationship to parents, business and anything could move the time stands still." Speech becomes Llhish long ago, all this above and beyond the understanding of the little sister of Moses, from the young and a half years, it should be a natural voice their time is limited

המסתור הקבוע 1943-1945 The Permanent Hiding Place

עם הזמן הלך המצב והחמיר ולא היתה אפשרות לנדוד יותר ולהסתתר בין הגרונות בכפרים השונים. בתחילת 1943 מוצאים את עצמם משה ומשפחתו במסתור האחרון שלהם הדומה למעין גורן, שבחלקו מחסן וסככה לעצים ובעליית הגג שלו מאוחסן קש המשמש את האיכרים בתקופת החורף. את המבנה מכסה גג דו-שיפועי, שאף הוא מכוסה קש שזור, המאפיין את גגות המבנים בכפרים באותם ימים.

מספר חודשים הם מסתתרים בעליית הגג מאחורי המחיצה של חבילות קש עגולות עד שהמצב הופך למסוכן יותר והם עוברים "קומה" "זו לא קומת מרתף אלא שקע מתחת לרצפת העץ של המבנה, שממוקם בכפר שנקרא ווז'י. מקום זה לא היה רחוק מכפר הולדתי בפפרוטניה, שאותו מצאתי על המפה של היום, אבל נסיונותי למצוא את הכפר ווז'י במפה לא צלחו". המבנה עמד על יסוד של אבנים גדולות בגובה של 50-60 ס"מ מפני הקרקע. גובה זה לא אפשר אפילו לשבת בצורה זקופה. השטח בשקע זה היה בגודל 3X2 מטרים בערך. קש היה מפוזר על אדמת החימר הלחה ואור חדר בקושי מבעד ליסודות האבן שקירות המבנה נשענות עליו. כך העבירו משה ומשפחתו שנה וחצי של כאבים פיזיים קשים וחרדה בלתי פוסקת "איך מעבירים ויוצאים ממנה שפויים? זה כנראה סוד של יצר הקיום וההשרדות הטבוע בבני האנוש" טוען משה.

אחרי חצי שנה של נדודים מקום המסתור נתן למשפחה הרגשה בטוחה יותר, ועם זאת, ספקות רבים קיננו בלבבותיהם שמא איכר טוב לב זה בשם ליפינסקי ייכנע ללחצים של בני משפחתו שידעו על קיומם. בתו ונדה, בת השש-עשרה, הייתה מעבירה להם מזון דרך פתח מוסתר מדי יום או יומיים. המזון כלל בדרך כלל לחם, קצת חלב ומים. כדי לא לעורר תשומת לב היתה עושה את דרכה אליהם תוך כדי פיזור גרעינים לתרנגולות שסבבו חופשי בתוך החצר כמקובל בחצרות איכרים. היתה זו משימה לא קלה לנערה הנתונה בסכנה, כשסוד גדול הוא נחלתה ונחלת בודדים מבני משפחתה. אמנם אביה לא עשה זאת לשם שמים, היתה לו תמורה חומרית, אבל ידוע על הרבה משפחות שהוסתרו על ידי איכרים ונרצחו על ידי מסתיריהם ממניעים אנטישמים, או לשם ביזה בלבד. אביו של משה ידע על תופעות אלה ונקט בשיטת תשלום שהתבטאה במטבע זהב כל חודש לאיכר. אולי גם נרמז לו שכל תועלת לא תצמח לו אם ינסה לעשות מעשה פזיז, וכי כל הזהב שהוא עתיד לקבל מוסתר במקום שלעולם לא יגלה. אביו של משה השכיל להבין שקשה לשמור סוד כזה בכפר קטן, במיוחד כשהוא מתבטא בסממנים חיצוניים כמו בגדים חדשים, פרה נוספת או כלים חדשים הנקנים בעקבות הכסף שזורם. הוא הציע לאיכר לקנות מכבש לסחיטת שמן מגרעיני פישתן ושיספק שירות דומה לאיכרים בסביבה, בינו לבין עצמו האמין שזה ימנע מהאיכרים לרחרח ויראה כמקור הכנסה אמין לאיכר "רק ראש יהודי בתנאים הנתונים מסוגל לחשוב ולארגן כך, שיראה כה טבעי ומובן מאליו". המכבש הותקן מעל לראשיהם של המשפחה, השמן טפטף לא פעם והשאיר את טעמו המריר על שפתיהם.

קשה להסביר איך משפחה מעבירה תקופה כה ארוכה בתנאים כה קשים, כשהגוף אינו יכול להזדקף אפילו במצב ישיבה, הרעב והצמא מציקים. הקול מושמע בלחישה בלבד, בצרכים נעשים לתוך קופסת פח הניצבת ביצבת באחת הפינות של החדר, רחיצת גוף או צחצוח שיניים הם חלום רחוק. הבגדים הם אותם הבגדים איתם ברחו מהגטו, חליפתו החומה של משה, שהיתה בגד שבת, ממשיכה לשמש אותו עשרים וארבע שעות ביממה. לא רק אותו, אלא גם את עדרי הכינים שבקפליה "מי שלא התנסה בצורך להתגרד כתוצאה מכינים אלא המוצצות את דמך, לעולם לא יידע כמה זה קשה מנשוא". כך הם ממשיכים חורף, קיץ אביב וסתיו בפחד תמידי ובתקווה שיום אחד כל זה ייגמר. הקש על האדמה הפך מזמן לתבן ובקושי מהווה בידוד לאדמה הקרה והלחה. קול הדיבור נשמע בקושי, וההבנה בין אדם לשני מתבצעת בעיקר באמצעות תנועות שפתיים. הרמת קול אפילו בצורה לא מודעת, היא סכנה. מעבר לאבני היסוד המשיכו האיכרים ללקט את עלי החמציץ ולרכל בניהם, זאת מבלי לתאר לעצמם שרק כמה מטרים ספורים מפרידים בינם לבין ארבע נפשות חיות ונושמות הנאבקות על קיומן "ידענו שאנחנו יכולים להתגלות על ידי הגרמנים, אבל פחדנו מאותם פולנים אנטישמים שחיפשו אותנו כדי לרצוח אותנו, חלקם רק בגלל היותנו יהודים וחלקם כאנטרס אישי להיפטר מחובות כספיים שהיו חייבים לאבא". סופר להם באקראי על ידי ליפינסקי שהכומר המקומי הפיץ שמועה, שראו אותם צפים באגם באזור. עד היום לא ברור למשה מה גרם לאותו כומר להשמיע שמועה זו, אך הוקל לו ולמשפחתו במידה מסויימת.

בתקופת החגים הנוצריים כמו הכריסמס או חג הפסחא היו משה ומשפחתו גם נהנים בעקיפין, כיוון שהיו מקבלים אוכל טוב יותר - שאריות הארוחה שערכו האיכרים לכבוד החג. יחד עם כל הכאב הפיזי והחרדה לגורלם המשפחה הייתה גם צריכה להעסיק את עצמה באיזשהי דרך כדי שלא ישתגעו מחוסר מעש. המחשבה איך למחוץ עוד כינה אחת בעזרת הציפורן. אך זו הייתה מלחמה אבודה מראש. "אני העברתי את זמני בכל מיני משחקים בעזרת שתי אצבעותי, שייצגו עבורי איזה סוס דמיוני הדוהר לאיזורים קסומים, וממלא את כל משאלותי" מספר משה. בחלק אחר של הזמן טווה חוטים משיחי פשתן ששימשו את הוריו לתיקון בגדיהם של משפחת ליפינסקי. "הייתי גם בר מזל שהיו ברשותי שני ספרים ברמה תיכונית". למשה היו שני ספרים, אחד היסטורי-גיאוגרפי והספר השני של אדם מיצקביץ' שכלל 175 שירים שהיו מיטב שיריו. ספרים אלו ממש הצילו אותו ונתנו לו אתגר ורצון עז להתמיד עם החומר שבספרים אלו. מרוב דפדוף או קריאה בהם, למד את תוכנם בעל פה. במיוחד את תוכנו של ספר השירים, שאת שיריו יכל משה לדקלם בעל פה מכל כיוון ומכל קצה. זה היה אתגר. סיבות הללו, כולל תנאי האור, אבל זה עזר מאוד לשמור על שפיות הדעת ושיפר את רמת שליטתו של משה בשפה הפולנית "אמי ואבי היו עורכים לי "בחינות" ואני הייתי מדקלם כל שיר ולא לפי סדר קבוע של הספר". גם עבורם זו הייתה תעסוקה אחרי שגמרו לספר אחד לשני את כל קורותיהם מימי הילדות ועד פגישתם ונישואיהם.

As time went up rather than exacting could roam more in the villages and hide among the various throat. At the beginning of 1943 find themselves Moshe and his family in hiding in their last as a kind similar to Goren, storage shed at the trees is stored in the attic of his straw is used by the farmers during the winter. The roof structure covers the two - Shifoai, that is covered with straw interwoven, the roofs of buildings, property in those days.

For several months they Msttrim attic behind the partition of straw round packages to make the situation more dangerous and they are "floor", "This is not depression but a basement floor below the wooden floor of the building, located in the village called Oose Y.. This place was not far from the village of birth Bffrotnih , which I found on the map of today, but found the village Nsionoti Oose Y. dishes not on the map. " The building stood on the foundation stones of a large height of 50-60 cm from the ground. That amount is not even possible to sit in a upright. The area of this depression was about the size of 3X2 meters. Straw was scattered on the soil began barely room through the stone foundation walls structure rely on it. so Moshe and his family moved a year and a half of severe physical pain unceasing anxiety "How Sfweim move out of it? This is probably the secret of existence created Ohhsrdot drown in humanity, "argues Moshe.

After six months of wandering hideout gave the family a feeling safer, and with it, many doubts Blbbotihm Keinan perhaps Aichr goodness this name Lifinsky Eichna pressures of his family knew about the existence. A tribute, Bat Hss - ten, had their food passes through the opening is hidden every day or two. Usually the food included bread, some milk and water. So as not to arouse attention and was doing the way to disperse them within free chickens in the yard as Bhtzrot farmers. This was no easy task provided a girl in danger, is big Cssod Nahalat Nahalat individual family members. Although her father did not make it to heaven, was a material consideration, but a lot is known about the family has been hidden by the farmers were murdered by Mstirihm anti-Semitic motives, or to harm only. Moshe's father knew about these phenomena take form of payment currency Laichr gold every month. Maybe even Nrmz him every benefit not Ttzmh him if tries to make impulsive act, and that all the gold that he was to receive future hidden place never will reveal. Moshe's father scholar to understand that is hard to keep secret such a small village, especially when it is expressed as external Vsmmnim some new clothes, a cow or another following the new tools Hnknim money flows. He offered to buy Laichr roller nuclear blackmail oil Fistn farmers, providing a similar service around, and Jan himself believed that it would prevent farmers snoop sees as a source of reliable income Laichr "Only the head of a Jew under conditions able to think and organize data so that, see such a natural course." Hmcbs installed over Lrashihm of the family, the oil spot once and left a bad taste on their lips.

It is difficult to explain how a family moves a long period, so the conditions are so difficult, Cshgof can not even stand upright in the meeting, hunger thirst Mtzyakim. Voice Moshma Blhish only needs get into the tin box of vertical Vicbt one corner of the room, body wash or polish the teeth are far from a dream. Clothes are the same clothes with them, fled the ghetto, Hlifto wall of Moshe, who was costume Sunday, it continues to serve twenty-four hours a day. Not only that, but also prepare the flocks Sbkflih "Who did not try to scratch oneself, but as a result of preparing sucking blood, will never know how much it insupportable." So they continue to winter, summer autumn spring constant fear and hope that one day it all ends. Press on the ground long ago became a typist is barely cold isolation land began. I barely heard the sound of speech, and understanding between the person is done mainly through two movements lips. Raising a voice not even aware, it is dangerous. Crossing one of the cornerstones farmers continued to gather the gossip sons Ali oxalis, without describing themselves only some few meters separates them from four persons breathing animals fights for existence, "We knew we could be discovered by the Germans, but the cowardice of those anti-Semitic Poles who searched us to kill us, Some of them just because of being Jewish, and some personal Cantrs to get rid of financial debts that must be the father. " Counting them at random by the priest, the local distributor Lifinsky rumor, seeing them look in the lake. To this day, Moshe is not clear what caused the parson to play this rumor, but considering a certain extent and his family.

During the Christian holidays like Easter holiday or Hcrisms had Moshe and his family also benefit indirectly, because I was getting better - the meal remaining שערכו farmers dignity holiday. Together with all the physical pain, anxiety fate was also the family needs to engage itself some way to not Istgo inaction. Thinking how squash is one more with cloves. But this was a war lost in advance. "I moved my time in all kinds of games with two Azvoti, represented to me what a horse enchanting fairy Hdohar areas, complete all questions," Moshe number. At another time of the Messianic flax spinner wires used to correct the parents of the family Bgdihm Lifinsky. "I was also lucky to have two books that were level Mediterranean." Moshe had two books, one historical - Geographic book of the second person Mitzkvic 'songs, including 175 who were the best poems. These books really help him and gave him a fierce challenge to the material with these books. Most browse or read them, learn the contents by heart. In particular the contents of the book songs, poems that Moshe could recite by heart all because any edge. It was a challenge. These reasons, including light conditions, but it really helped to keep the sanity composure has improved the level of Moshe maintain control of the Polish-language "My mother father was editing my" exams "and I would recite a poem, not by any fixed order of the book." This was also for employment after Finished tell each other all Korotihm Mimi childhood and marriage meeting.

יציאה לאור השמש The Departure To The Sunlight

בשלהי אביב 1944 נשמעים קולות נפץ עמומים מרחוק, והתקווה היא שאלה קולות שבעקבותיהם תבוא בשורת החופש. הניתוק ממידע חיצוני לא אפשר לדעת מה קורה בדיוק אך הלב ניבא רק טובות. עם התנועות של הצבא הגרמני בדרכי הכפר לכיוון מערב, התחילו משה ומשפחתו להכין עצמם נפשית ומעשית ליציאה לאור השמש. הצד המעשי התבטא בחפירה ידנית סביב לאחד מאבני היסוד של המבנה, כדי שבשעת הצורך יוכלו להזיזה פנימה בכוחות המעטים שנותרו עוד במשפחתם הקטנה. הציפייה והדריכות של הימים האחרונים היתה רבה והדירה שינה מעיניהם. תנועות הצבא התגברו. רעמים וקולות נפץ נשמעים "ההמולה הזו כמעט עלתה לנו בחיינו" מספר משה. "מבין אותם יושבי עגלות שחנו בקרבת מקום מחבואנו שמענו קולות דיבור בשפה הרוסית והיה נדמה לנו, שהנה הגיע הרגע המאושר. צריך רק להזיז את אדן היסוד אותה הכנו בימים האחרונים, שתשמשנו שער יציאה, ואנו בחיק משחררינו. אבל משום מה נרתענו ברגע האחרון מתוך ידיעה, שאולי מוטה לחכות עוד מספר ימים לחופש הנכסף". החלטה הזו הצילה את חייהם, כיוון שהסתבר בדיעבד שאותם קולות היו של אוקראינים משתפי פעולה עם הגרמנים שנסוגו ביחד עם הצבא הגרמני.

רעמי הנפץ וההפגזות באים וקרבים. הם אינם מופנים אל עבר הכפר שלהם ממש, אלא למטרות חשובות יותר של ערים וצמתי דרכים, ומשפחתו של משה נמצאו רק בתווך. בתום אותם רעשים הם מתחילים לראות ולשמוע תנועות כבדות של צבא במדים וסמלים רוסים. חלק מיחידותיו מתמקם ממש בתוך הכפר, וסמוך מאוד למקום המחבוא של המשפחה. הפעם לא היה צל של ספק שזהו זה, ורגע השחרור הוא ממשי. עניין של ימים ספורים או אפילו שעות. אביו של משה משנן בדבקות "דקלום" - מספר משפטים בשפה הרוסית הדלה השגורה בפיו, אותם משפטים שיבהירו לחיילים הרוסים איתם ייצרו קשר עם יציאתם מהמחבוא, שמדובר ביהודים שניצלו מהכובש הגרמני, ומבקשים את חסות הצבא הרוסי. "איני זוכר את סדר המשפטים שאבי כה השתדל לאומרם בצורה נכונה, אבל תחילתם היתה קודם כל להזדהות. הם התחילו בערך כך:'חברים, חיילים יקרים! אנחנו משפחה יהודית שזה עתה יצאה ממחבוא שהוסתר מתחת לדורן הזאת במשך כל השנים של הכיבוש הנאצי. אנחנו מבקשים מכם שתשמרו עלינו עד אור הבוקר שנוכל להמשיך את דרכנו בחסותכם לכפר שלנו בשם פפרוטניה, השוכן מספר קילומטרים מכאן'". הכוונה הייתה להזדחל החוצה עם רדת החשכה כדי למנוע התקלות מקרית עם השכנים וזיהוי מקום המחבוא, מפחד להתנכלות לאיכר ולמשפחתו מצד הפולנים האנטישמים שכאלה היו רבים.

הם שוכבים מאלי התרגשות, משתדלים לזכור את דמויות החיילים והקצינים הרוסים המסתובבים באזור, זאת כדי למנוע תקלה אפשרית בדקה ה-90. דקה זו נמשכה כנצח. הם מזדחלים החוצה דרך פתח שהיה חסום עם קרשים ובול עץ. פתח מזערי מתחת לערמת העצים, שדרכו הם היו מקבלים מזון ומים מידי פעם על ידי האיכר וביתו. בשארית הכוחות הם זוחלים החוצה, מנסים לעמוד על רגליהם ולא מצליחים. משב אוויר צח ממלא את ראותיהם ונותן להם דחף בלתי רגיל למפגש הראשון עם משחרריהם, כפי שתכננו. "אין לי מושג לתאר כיצד נקלטו משפטי הפתיחה של אבי, ואם בכלל קולו נשמע, כי שכחנו לדבר בקול רם. מה שאני זוכר זה הלילה הראשון אחרי שנתיים שישנתי שינה עמוקה ושלווה באוויר צח ונטול סכנות. שינה למרגלות הגורן על האדמה הקשה, שינה שאין טובה ממנה".

למחרת עם אור ראשון השקימו משה ומשפחתו לקום, והתרחקו מעט ממבצרם לכיוון מטבח השדה הגדודי שהיה באזור. הטבח הרוסי כיבד אותם בתה חם ולא התרגש במיוחד בעצם נוכחותם. כעת, נאלצה המשפחה להתמודד עם בעיות חדשות כמו, איך מסתגלים ועומדים שוב על הרגליים אחרי שבמלחמה שנמשכה ימים ארוכים הם זחלו על ארבע. דבר טבעי ופשוט כמו לדבר בקול, הם לא הצליחו לעשות. הקול לא הצליח לצאת מהגרון והם ממשיכים לשוחח בלחש. עוד באותו היום הם מצליחים לתפוס טרמפ במשאית רוסית הנוסעת לכיוון פפרוטניה "מצליחים זו מילה טובה... רק אחרי אין ספור נפילות הצלחנו לעלות על המשאית. אני עצמי אינני זוכר, אבל רואה בבירור את הנפילות החוזרות והנשנות של אבי. לא היה זה מחזה מרנין, אבל זה היה המצב". הם מגיעים לפאתי הכפר ולקרבת הבית שלהם, ממנו גורשו לפני שלוש שנים. בבית התגוררה כעת משפחה פולנית שלא חשבה מעולם שיחזרו בעליה המקוריים. משה ומשפחתו חוצים את החצר ונעמדים בקושי רב בכניסה לבית. ההפתעה לדיירים הייתה מוחלטת. "האם הייתה תחיית מתים?? הרי לגביהם לפי כל הסיפורים, אנו מזמן נמננו עם המתים, והנה אנחנו כאן!". פגישה מרגשת ולא מהנה עבורם אבל יש גם מעט כבוד פולני והעמדת פנים. אחרי קצת דיבורי סרק, איך הגיעו, איך ניצלו, כיבדו אותם המשפחה הפולנית בסעודה חגיגית סביב שולחן גדול. המאכלים שהוגשו היו מוכרים להם וזמן רב שלא אכלו. אסור היה להם לגעת אלא לכל היותר אולי לטעום. הבטן לא הייתה רגילה לאוכל של ממש כבר הרבה מאוד זמן, והתוצאות לא אחרו לבוא: כאבי בטן, הקאות, ובמזל גדול שרדו זאת "לימים נזהרנו מנושא האוכל אחרי הניסיון המר בו התנסנו".

Spring at the end of 1944 votes explosive sound Amomim remote, hopefully it is a question line will follow the sound of freedom. Off external information not possible to know exactly what was happening, but the heart just Niva good. With movements of the German army in the village toward the west, Moshe and his family began to prepare themselves psychologically to a practical light of the sun. The practical manual excavation around one of one of the cornerstones of the structure, when necessary to be able to move in by the few remaining Bmsfhtm little more. Expectation of tension in recent days was a great apartment sleeping eyes. Increase in military movements. Thunder and explosive sound "Hhmolh that almost cost us our lives," Moshe number. "Among them wagons explored nearby Mhboano heard voices speaking in Russian, and it seems to us, there came the moment as approved. Need only move the same We've gathered together the basic foundation in the last few days, Stshmsno exit gate, and we lap Mshachrrino. But somehow at the last moment Nrtano knowledge , might spread to wait several more days to freedom of yearning. " This decision saved their lives, because after the fact turned out that there were voices of Ukrainian collaborators with the Germans retreating together with the German army.

explosive shelling coming intestines. They are referred to their village has been really, but more important for purposes of the cities Otzmti ways, Moshe and his family's only found middle. At the end of those noises are beginning to see and hear movements of heavy military uniform symbols Russians. Part Mihidotio place just inside the village, very close to the place of Hmhboa family. This time there was no shadow of doubt it is this moment is real liberation. A matter of a few days or even hours. Moshe's father denture "recitation" - a number of sentences in Russian crane consignment which, sentences them to the soldiers, the Russians Shibhiro generate them in contact with departure Mhmhboa, schnitzel is occupying the German Jews, seeking to sponsor the Russian army. "I do not remember the order of Justice so my father tried Laumrm correctly, but Thiltm was first of all be identified. They started about this: 'Friends, Dear soldiers! Jewish family, we just left Mmhboa has been hidden under this for all the years of Nazi occupation. We Keep us asking you to light this morning we can continue our path to our village called Bhsotcm Ffrotnih, settled several miles from here '. " The intention was Lhzdhl out with nightfall to prevent casual meeting with neighbors & Identification place Hmhboa, fear evil Laichr and family from the Polish anti-Semitic were many such.

They are lying Mali excitement, try to remember the soldiers figures Hmstovbim Russian officers in the area, so to avoid a possible failure the 90 minute. This lasted a minute and win. They Mzdhlim out through the opening was blocked with Krshim stock. Open harvester minimal under the trees, which they would receive food and water from time to time by Haichr and daughter. The rest of the forces they crawl out, try to stand on Rgalihm not succeed. משב fresh air fills the Rautihm let them pushed unusual first meeting with Mshachrrihm, as planned. "I have no idea how to describe absorbed the opening of the legal father, and if the voice sounds in general, that forgot to talk loudly. I remember that two years after the first night I slept a deep sleep peaceful fresh air without risks. Gurney sleeping on the hard ground, not sleeping well from it. "

First light the next day with bags Moshe and his family to get up, stand back a little toward the kitchen Mmbtzrm field battalion was in the region. Russian massacre Cibd them her daughter warm and excited, especially fact presence. Now, the family had to cope with new problems like, how Mstgalim standing on your feet again after the war which lasted for days on end are the four Bobsledding. Just like a natural thing to speak out loud, they could not do. Voice could not leave the throat and they continue to speak sotto voce. That same day they are able to capture lift truck toward the Russian passenger Ffrotnih "manage this in a good word ... after countless fall we could get on the truck. I myself do not remember, but clearly sees the repeated failure of my father. It was not joyful spectacle But this was the situation. " They come Lfati village near their home, were deported from him three years ago. Family now lived at the Polish not have thought to return the original owner. Moshe and his family cross the yard Onamdim barely large entrance to the house. Tenants was an absolute surprise. "did the dead came alive?? By all the stories about them, we long ago Nmnno with the dead, and here we are here!". Meeting and not a sense of fun for them but also have little respect for Polish pretense. After some futile speech, how come, how used, the same family Cibdo Polish festive meal around a big table. Hmaclim submitted were selling them a long time and not eaten. Was not allowed to touch them, but at most maybe a taste. Stomach was not really the standard for food is already a lot of time, and no other to come: abdominal pain, luckily survived this big "days Nzharno Subject dining experience after a bitter".

תקופת ההסתגלות 1944-1945 The Acclimation

המעבר מחשכת המחבוא והפחד התמידי שהיה מנת חלקם היומיומית היה חד ומהפכני.
לקח למשפחה ימים רבים עד שהתחילו להסתגל לחופש- חופש לדבר בקול טבעי,חופש ללכת יציב ועוד הרבה דברים שנראים טבעיים לכל אדם."את דיירי הבית לא סילקנו באופן מידי. הם פינו לנו חדר אחד גדול שהיה בהחלט מספיק לנו בשלב זה". בכפר כמו בכל איזור,חנו חיילי הצבא האדום בדרכם לכיוון מערב בעקבות הצבא הגרמני הנסוג. עם רבים מהם יצר אביו של משה קשרים טובים,הם היו מציליהם וכך הם התייחסו אליהם. במשך הזמן, פונה עוד חלק מביתם של משה ומשפחתו. הבית שרץ תמיד אנשי צבא והחדרים הנוספים שפונו שמשו קצינים שונים. " אבי דאג לספק להם וודקה בכל עת והשמחה הייתה רבה". הצא ממשיך לנועה מערבה והבית מתמלא שוב ושוב בפרצופים חדשים.
הוודקה, המקשר החזק בין אביו של משה לצרכן הרוסי-משקה זה כנראה גם השתלם מאוד מבחינה כלכלית ומי שלא היה לו כסף שילם במוצרים שווי כסף כמו פרווה וכדומה.

כך זה נמשך כמעט עד גמר המלחמה וכניעת גרמניה. אחרי הקיץ התחיל משה את לימודיו בכפר הסמוך, בו היה בית ספר אזורי.
זו היתה כיתה ה' והרמה הכללית באותו בית ספר התאימה מאוד למשה. הבעיה היתה רק להסתגל שוב לסביבה האויינת של הילדים הפולנים ששנאת היהודים היתה בנשמתם. למרות המלחמה והרצח הנורא שהתבצע בעם היהודי, רואים שוב בקרבתם ילד יהודי בודד ויחיד בכל בית הספר. ילד שמשמש לא פעם מטרה ללעג וכינויי גנאי. "לא עזר שום דבר, ואני סופג לא פעם ביטויים כמו יהודי מלוכלך,ושותק וממשיך הלאה.
אין לי בפני מי להתלונן, וזה גם לא יעזור". כל בוקר עשה משה את דרכו אל בית הספר,דרך שנמשכה כ-3 ק"מ עם תיק עור.

בסך הכל היתה הרגשה של ביטחון מעצם הנוכחות של אנשי הצבא הרוסי באזור שנחשבו כידידיי היהודים,במיוחד בעיניי הפולנים.
בדיעבד היתה זו שגיאה מצד הוריו של משה להמשיך ולשכור עימם כאילו לא קרה דבר בשנים האחרונות. הם לא תארו לעצמם מה הם שוב זוממים. ואמנם, הגרוע מכל קרה. באחת מגיחותיו הרבות של אביו של משה באזור הוא לא חזר. כל מאמצי המשפחה למצוא אותו או את גופתו עלו בתוהו. האסון היה כבד מנשוא. "לפתע נשארנו בלי המשענת העיקרית שלנו והגרוע מכל קרה. אחרי המלחמה ואחרי כל התלאות, אין מי שיחקור, יבדוק או יעזור. אנו בשעותינו הקשות ידענו בוודאות שהוא נרצח ואנו חסרי אונים ולא יכולים אפילו להביא את גופתו לקבר ישראל." משה היה אז רק בן 11 ולדבריו זוכר את הרגעים האלה כאילו קרו אתמול.
המציאות החדשה עם סימני שאלה גדולים היתה חייבת להמשך.

עם התרחקות קו החזית מערבה, הבית התפנה כולו והמשפחה משכנת באחד מן החדרים את ביתו הבוגרת של ליפינסקי.
זה המינימום שהם יכלו לעשות למענו. בשלב זה היא התגוררה אצלהם כאילו באקראי כדי לא לסכנה , ועסקה בתפירה לפרנסתה.
"אנו מנסים לקבל מידע על דודי מצד אבי, אולי נצלו מן המלחמה, ושולחים בחשאי את ליפינסקי לחפש ולשאול אודותם באזור בו אמורים היו להתגורר".
ליפינסקי נענה לבקשתם ואחרי חיפושים רבים חוזר עם בשורות רעות. בשורות שהעידו על המצב הכללי בו ניצולי שואה מצאו את מותם ביידי רוצחים פולנים. התברר שדודיו של משה נצלו מן המלחמה, חזרו לביתם ושם מצאו את מותם.
" סבלנו רבות,התפללנו לצאת לאוויר החופשי, אוויר שהפך שוב למחניק ומלא סכנות."

The move from the darkness and fear has always been to some day to day was a revolutionary one. It took many days, the family began to adapt to freedom - freedom to speak out loud a natural, stable, and more freedom to go to a lot of things seem natural for each person. "House the occupants did not Silkno immediately. They evacuated us to a larger room which was definitely enough for us at this time." As in any area, explored the Red Army soldiers on their way towards the West following the retreating German army. Many of them created with the father of Moses, relationships are good, they were Mtzilihm and thus are referred to them. Over time, turns in another part of Moshe and his family. Reptile house always room for additional military personnel Shmso different officers. "My father cared for them vodka to provide at any time was a great joy." Noa Htza continues westward and filled with new faces again and again. Huodka, connecting the strong and the father of Moshe Consumer Russian - a drink that probably also very profitable economically and who had not paid the money value products such as money, and so stuffed.

And so it lasted almost until the final war and preventing Germany. Moshe began the summer after graduating from the nearby village, which was the school zones. This class was the same level in the general school agency adjusted very Moshe. The problem was only to adapt again to the children's environment Haweint Polish Jews was Ssnat soul. Despite making a terrible war, murder the Jewish people, see again Bkrbtm Jewish boy every single individual school. Child often used aliases butt disgrace. "Not helped anything, and I am not taking time expressions like dirty Jew, honey and so on. I do not have who to complain, and it also did not help. "Moshe did every morning to his school, which lasted through about 3 km with a leather portfolio

Overall there was a feeling of confidence ipso presence of Russian military personnel in the region was considered Jewish friends, especially in the eyes of the Polish. In retrospect, it was an error on the part of Moshe's parents continue to rent them, as if nothing has happened in recent years. They do not describe themselves what they Zummim again. Indeed, the worst of all happened. One of the many Mgihotio Moshe's father in the region is not returned. All the family's efforts to find him or the body got Btohu. The disaster was a heavy subject. "Suddenly, stayed without Hmshant our primary worst happened. After the war, after all Htlaut, who do not , will review or help. Bshaotino we knew for certain that he was the victim and we helpless and can even lead to the grave the body of Israel." Moshe was then only 11 years old He remembers moments like these only yesterday. The new reality with big question marks would have to continue.

Estrangement with frontline west, will house the entire mortgage and the family of one of the rooms of the house Lifinsky adult. This is the minimum they could do for his sake. At this time she lived Atzlhm as if at random so as not to risk, the transaction Lfrnsth sewing. "We are trying to get information about my uncle from my father, maybe the war, secretly and send you to look for asking Lifinsky Aodotm area where there were supposed to live." Lifinsky humbled Lbkstm searches and many return with bad news. News announced on the general situation in which Holocaust survivors have found the death Lady killers Poles. It turns out my uncle Moshe of the war, returned home and found the deaths. "Many of patience, We prayed to get out of free air, air that again Lmhnik and risks."

הפוגרום הראשון The First Pogrom 1945

אמו של משה עשתה מאמצים רבים לקבל פרורי מידע אודות אביו של משה, בתקווה מזערית שאולי הוא עדיין בחיים. היא יוצאת בליווי קצינים רוסים לכפרי הסביבה. האנטישמיות חגגה באותה ולא היה להם ממש לאן ללכת. נותר להם רק לקוות שיוכלו לעבור את החורף בשלום, דבר שלא קרה בפועל. חשכת הלילה יורדת מוקדם, והמשפחה שעוד רק התייתמה פוחדת מהלא נודע. "לפתע נשמעו נקישות חזקות על דלת הכניסה" נזכר משה. הנקישות והקולות שבקעו מעבר לדלת לא בשרו טובות. הם קפצו מהמיטות, התלבשו בחיפזון וחפשו מסתור מאחורי שלדת ששימשה החזקה לכליי משק שונים של הבית. תוך שניות הם כבר הסתתרו מאחוריי אותה הדלת, תוך כדי סגירתה מבפנים. הם שומעים רעש פריצה לדירה דרך אחד החלונות. "תוך דקות אנו מוצאים את עצמנו מול אקדחים שלופים, רועדים מפחד".

הם מוציאים אותם מהמסתור שלא היה אפקטיבי מההתחלה, ודורשים את כספם. אימו של משה ניגשת ללא היסוס לאחת המגירות שבשידה ומוציאה ממנה את כל השטרות שהיו שם, ומושיטה לפורצים. אך הם לא מסתפקים רק בכסף. הם מובילים את משה, אימו ואחותו המפוחדים אל החדר הסמוך בו היה מצוי מרתף, שעליו הם ידעו בוודאות קודם לכן. המרתף היה קים בבתים רבים ונהגו לאחסן בו תפוחי אדמה בתקופת החורף. הם מורידים אותם למרתף, למרות תחנוניה שלא הועילו של אימו של משה. "את אחותי ואותי הם ממש זורקים פנימה. אחותי נדחקה מאחורי המדרגות ואני מתכווץ ליד דפנות המרתף, בתקווה למצוא איזה חריר או פתח לא סגור כדי לחמוק ממנו החוצה". משה החל מתרוצץ בהסטריה בחדר כחיה שנלכדה בכלוב. באותו רגע מתרחשת התפוצצות אדירה ועוד לפניי שהוא מספיק להתאושש ולתהות מה משמעותה הוא רואה אקדח שלוף ומכוון אליו. "אין זמן למחשבות. בשניות כאלה הראש ריק. אני נשען על קיר המרתף, מנסה להתכווץ עד כמה שאפשר. ירייה נפלטת. אני נופל באופן לא רציונלי".

כעבור מספר שניות מניע משה את ידיו ורגליו ללא כאבים. שקט מוזר משתרר וחושך מוחלט. משה ממשש את עצמו וחש שהוא חי. גניחותיה של אימו הקפיצו אותו ממקומו. משה מכוון את עצמו לכיוון אימו ומוצא אותה מכוסה דם. המדרגות נראות מרוסקות ואחותו הקטנה של משה שוכבת מתחתיהן חיה ללא סימני פגיעה. משה ואחותו עולים על מה שנשאר מגרם המדרגות, שהתברר שהתפוצץ עליו רימון ושאימו של משה ניפגעה מהלם הפיצוץ, ורצים לשכנים במטרה לבקש עזרה. רק אחרי התרוצצויות רבות רבות פתחה משפחה אחת את ביתה, אחרי שידולים רבים. אימו של משה העבירה את הלילה במיטתה, אחרי שהוציאו אותה מהמרתף תוך כדי גינחות והקאות, ורק בבוקר בעזרת המפקד הרוסי המקומי הצליח משה לארגן סוס ועגלה שייקחו את אימו לבית החולים בשדליץ, עיר מחוז המרוחקת כ- 20 ק"מ מהכפר. "באותן שעות שנותרו עד עלות השחר אני תוהה איך נשארתי בחיים אחרי שמצאתי על המעיל קרע במקום הקרוב ללב. זהו נס שהקליע לא חדר לגופי. אצל אחותי אני מגלה חתך מאחורי האוזן, ונס נוסף משאיר את שנינו בחיים".

Moshe's mother made great efforts to obtain information about the suburb's father Moshe, minimal hopes that maybe he still alive. She leaves, accompanied by Russian officers in the village environment. Hggh anti-Semitism that was not really where they go. Only hope left for them to pass the winter safely, something that actually happened. Hsct declines early in the night, and the family just yet Htiitmh These learned fear. "Suddenly heard chatter on the strong front door," Moshe recalled. Knocking sounds Sbko Bsharo beyond the door is not good. They Kftzo Mhmitot, dressing Bhifzon Look Hiding behind a religion that was used to Llachlii possession of the farm house. Within seconds they are already hiding her door behind me, as close to the inside. They hear noise breaking through one of the apartment windows. 'Within minutes we find ourselves facing Slofim guns, Roadim afraid. "

They spend them hideout was not effective from the beginning, asking the Csfm. Mother of Moses, without hesitation access to one of her drawers Sbshida and the police were all there, Omosita breaking. But they are not only Mstfkim money. They lead to Moshe, mother sister Hmfohdim to the adjacent room which was a basement, which they knew with certainty before. The basement was in existence in many of which would store potatoes during the winter. They take them to the basement, despite the plea not to avail of the mother of Moses. "My sister are really throwing me inside. Obtrusive behind my sister and I Mtkootz stairs near the basement Dfnot, hopefully find some small hole or opening is not closed to sneak him out." Moshe began running about in the room Vastrih pool cage was captured. At that moment, huge explosion occurs and before that he recover enough to wonder what meaning he sees him aiming a gun drawn. "There is no time to consider. Seconds such an empty head. I'm leaning on the wall of the basement, trying to Lhtkootz as possible. Nfeltt shot. I did not fall as rational."

After a few seconds motive Moshe his hands without his legs in pain. Quiet strange prevalence absolute darkness. Moshe feel the material that he himself lived. Gnihotih's mother jump the same place. Moshe directs himself toward his mother and find her covered in blood. The stairs look like mashed little sister of Moses, lying instead live without signs of injury. Moshe sister are what remains on the top of the stairs, it emerged he exploded a grenade mother of Moshe Nifgah shock explosion, running with a view to the neighbors asking for help. Only after many many Htrotztzoiot family opened one of the house, after many Sidolim. Moshe's mother passed the night in bed, after it removed the basement while Ginhot , and only the morning with the local Russian commander Moshe managed to arrange a horse carriage to take his mother to the hospital Bsdlitz, some remote city district - 20 km from the village. "Remained the same hours Until dawn I wonder how I stayed alive after I found the coat rupture near the heart instead. This is not a miracle bullet bodies. With my sister, I cut behind the ear detects, another Jones leaves the two of us alive. "