עם הזמן הלך המצב והחמיר ולא היתה אפשרות לנדוד יותר ולהסתתר בין הגרונות בכפרים השונים. בתחילת 1943 מוצאים את עצמם משה ומשפחתו במסתור האחרון שלהם הדומה למעין גורן, שבחלקו מחסן וסככה לעצים ובעליית הגג שלו מאוחסן קש המשמש את האיכרים בתקופת החורף. את המבנה מכסה גג דו-שיפועי, שאף הוא מכוסה קש שזור, המאפיין את גגות המבנים בכפרים באותם ימים.מספר חודשים הם מסתתרים בעליית הגג מאחורי המחיצה של חבילות קש עגולות עד שהמצב הופך למסוכן יותר והם עוברים "קומה" "זו לא קומת מרתף אלא שקע מתחת לרצפת העץ של המבנה, שממוקם בכפר שנקרא ווז'י. מקום זה לא היה רחוק מכפר הולדתי בפפרוטניה, שאותו מצאתי על המפה של היום, אבל נסיונותי למצוא את הכפר ווז'י במפה לא צלחו". המבנה עמד על יסוד של אבנים גדולות בגובה של 50-60 ס"מ מפני הקרקע. גובה זה לא אפשר אפילו לשבת בצורה זקופה. השטח בשקע זה היה בגודל 3X2 מטרים בערך. קש היה מפוזר על אדמת החימר הלחה ואור חדר בקושי מבעד ליסודות האבן שקירות המבנה נשענות עליו. כך העבירו משה ומשפחתו שנה וחצי של כאבים פיזיים קשים וחרדה בלתי פוסקת "איך מעבירים ויוצאים ממנה שפויים? זה כנראה סוד של יצר הקיום וההשרדות הטבוע בבני האנוש" טוען משה.
אחרי חצי שנה של נדודים מקום המסתור נתן למשפחה הרגשה בטוחה יותר, ועם זאת, ספקות רבים קיננו בלבבותיהם שמא איכר טוב לב זה בשם ליפינסקי ייכנע ללחצים של בני משפחתו שידעו על קיומם. בתו ונדה, בת השש-עשרה, הייתה מעבירה להם מזון דרך פתח מוסתר מדי יום או יומיים. המזון כלל בדרך כלל לחם, קצת חלב ומים. כדי לא לעורר תשומת לב היתה עושה את דרכה אליהם תוך כדי פיזור גרעינים לתרנגולות שסבבו חופשי בתוך החצר כמקובל בחצרות איכרים. היתה זו משימה לא קלה לנערה הנתונה בסכנה, כשסוד גדול הוא נחלתה ונחלת בודדים מבני משפחתה. אמנם אביה לא עשה זאת לשם שמים, היתה לו תמורה חומרית, אבל ידוע על הרבה משפחות שהוסתרו על ידי איכרים ונרצחו על ידי מסתיריהם ממניעים אנטישמים, או לשם ביזה בלבד. אביו של משה ידע על תופעות אלה ונקט בשיטת תשלום שהתבטאה במטבע זהב כל חודש לאיכר. אולי גם נרמז לו שכל תועלת לא תצמח לו אם ינסה לעשות מעשה פזיז, וכי כל הזהב שהוא עתיד לקבל מוסתר במקום שלעולם לא יגלה. אביו של משה השכיל להבין שקשה לשמור סוד כזה בכפר קטן, במיוחד כשהוא מתבטא בסממנים חיצוניים כמו בגדים חדשים, פרה נוספת או כלים חדשים הנקנים בעקבות הכסף שזורם. הוא הציע לאיכר לקנות מכבש לסחיטת שמן מגרעיני פישתן ושיספק שירות דומה לאיכרים בסביבה, בינו לבין עצמו האמין שזה ימנע מהאיכרים לרחרח ויראה כמקור הכנסה אמין לאיכר "רק ראש יהודי בתנאים הנתונים מסוגל לחשוב ולארגן כך, שיראה כה טבעי ומובן מאליו". המכבש הותקן מעל לראשיהם של המשפחה, השמן טפטף לא פעם והשאיר את טעמו המריר על שפתיהם.
קשה להסביר איך משפחה מעבירה תקופה כה ארוכה בתנאים כה קשים, כשהגוף אינו יכול להזדקף אפילו במצב ישיבה, הרעב והצמא מציקים. הקול מושמע בלחישה בלבד, בצרכים נעשים לתוך קופסת פח הניצבת ביצבת באחת הפינות של החדר, רחיצת גוף או צחצוח שיניים הם חלום רחוק. הבגדים הם אותם הבגדים איתם ברחו מהגטו, חליפתו החומה של משה, שהיתה בגד שבת, ממשיכה לשמש אותו עשרים וארבע שעות ביממה. לא רק אותו, אלא גם את עדרי הכינים שבקפליה "מי שלא התנסה בצורך להתגרד כתוצאה מכינים אלא המוצצות את דמך, לעולם לא יידע כמה זה קשה מנשוא". כך הם ממשיכים חורף, קיץ אביב וסתיו בפחד תמידי ובתקווה שיום אחד כל זה ייגמר. הקש על האדמה הפך מזמן לתבן ובקושי מהווה בידוד לאדמה הקרה והלחה. קול הדיבור נשמע בקושי, וההבנה בין אדם לשני מתבצעת בעיקר באמצעות תנועות שפתיים. הרמת קול אפילו בצורה לא מודעת, היא סכנה. מעבר לאבני היסוד המשיכו האיכרים ללקט את עלי החמציץ ולרכל בניהם, זאת מבלי לתאר לעצמם שרק כמה מטרים ספורים מפרידים בינם לבין ארבע נפשות חיות ונושמות הנאבקות על קיומן "ידענו שאנחנו יכולים להתגלות על ידי הגרמנים, אבל פחדנו מאותם פולנים אנטישמים שחיפשו אותנו כדי לרצוח אותנו, חלקם רק בגלל היותנו יהודים וחלקם כאנטרס אישי להיפטר מחובות כספיים שהיו חייבים לאבא". סופר להם באקראי על ידי ליפינסקי שהכומר המקומי הפיץ שמועה, שראו אותם צפים באגם באזור. עד היום לא ברור למשה מה גרם לאותו כומר להשמיע שמועה זו, אך הוקל לו ולמשפחתו במידה מסויימת.
בתקופת החגים הנוצריים כמו הכריסמס או חג הפסחא היו משה ומשפחתו גם נהנים בעקיפין, כיוון שהיו מקבלים אוכל טוב יותר - שאריות הארוחה שערכו האיכרים לכבוד החג. יחד עם כל הכאב הפיזי והחרדה לגורלם המשפחה הייתה גם צריכה להעסיק את עצמה באיזשהי דרך כדי שלא ישתגעו מחוסר מעש. המחשבה איך למחוץ עוד כינה אחת בעזרת הציפורן. אך זו הייתה מלחמה אבודה מראש. "אני העברתי את זמני בכל מיני משחקים בעזרת שתי אצבעותי, שייצגו עבורי איזה סוס דמיוני הדוהר לאיזורים קסומים, וממלא את כל משאלותי" מספר משה. בחלק אחר של הזמן טווה חוטים משיחי פשתן ששימשו את הוריו לתיקון בגדיהם של משפחת ליפינסקי. "הייתי גם בר מזל שהיו ברשותי שני ספרים ברמה תיכונית". למשה היו שני ספרים, אחד היסטורי-גיאוגרפי והספר השני של אדם מיצקביץ' שכלל 175 שירים שהיו מיטב שיריו. ספרים אלו ממש הצילו אותו ונתנו לו אתגר ורצון עז להתמיד עם החומר שבספרים אלו. מרוב דפדוף או קריאה בהם, למד את תוכנם בעל פה. במיוחד את תוכנו של ספר השירים, שאת שיריו יכל משה לדקלם בעל פה מכל כיוון ומכל קצה. זה היה אתגר. סיבות הללו, כולל תנאי האור, אבל זה עזר מאוד לשמור על שפיות הדעת ושיפר את רמת שליטתו של משה בשפה הפולנית "אמי ואבי היו עורכים לי "בחינות" ואני הייתי מדקלם כל שיר ולא לפי סדר קבוע של הספר". גם עבורם זו הייתה תעסוקה אחרי שגמרו לספר אחד לשני את כל קורותיהם מימי הילדות ועד פגישתם ונישואיהם.
קשה להסביר איך משפחה מעבירה תקופה כה ארוכה בתנאים כה קשים, כשהגוף אינו יכול להזדקף אפילו במצב ישיבה, הרעב והצמא מציקים. הקול מושמע בלחישה בלבד, בצרכים נעשים לתוך קופסת פח הניצבת ביצבת באחת הפינות של החדר, רחיצת גוף או צחצוח שיניים הם חלום רחוק. הבגדים הם אותם הבגדים איתם ברחו מהגטו, חליפתו החומה של משה, שהיתה בגד שבת, ממשיכה לשמש אותו עשרים וארבע שעות ביממה. לא רק אותו, אלא גם את עדרי הכינים שבקפליה "מי שלא התנסה בצורך להתגרד כתוצאה מכינים אלא המוצצות את דמך, לעולם לא יידע כמה זה קשה מנשוא". כך הם ממשיכים חורף, קיץ אביב וסתיו בפחד תמידי ובתקווה שיום אחד כל זה ייגמר. הקש על האדמה הפך מזמן לתבן ובקושי מהווה בידוד לאדמה הקרה והלחה. קול הדיבור נשמע בקושי, וההבנה בין אדם לשני מתבצעת בעיקר באמצעות תנועות שפתיים. הרמת קול אפילו בצורה לא מודעת, היא סכנה. מעבר לאבני היסוד המשיכו האיכרים ללקט את עלי החמציץ ולרכל בניהם, זאת מבלי לתאר לעצמם שרק כמה מטרים ספורים מפרידים בינם לבין ארבע נפשות חיות ונושמות הנאבקות על קיומן "ידענו שאנחנו יכולים להתגלות על ידי הגרמנים, אבל פחדנו מאותם פולנים אנטישמים שחיפשו אותנו כדי לרצוח אותנו, חלקם רק בגלל היותנו יהודים וחלקם כאנטרס אישי להיפטר מחובות כספיים שהיו חייבים לאבא". סופר להם באקראי על ידי ליפינסקי שהכומר המקומי הפיץ שמועה, שראו אותם צפים באגם באזור. עד היום לא ברור למשה מה גרם לאותו כומר להשמיע שמועה זו, אך הוקל לו ולמשפחתו במידה מסויימת.
בתקופת החגים הנוצריים כמו הכריסמס או חג הפסחא היו משה ומשפחתו גם נהנים בעקיפין, כיוון שהיו מקבלים אוכל טוב יותר - שאריות הארוחה שערכו האיכרים לכבוד החג. יחד עם כל הכאב הפיזי והחרדה לגורלם המשפחה הייתה גם צריכה להעסיק את עצמה באיזשהי דרך כדי שלא ישתגעו מחוסר מעש. המחשבה איך למחוץ עוד כינה אחת בעזרת הציפורן. אך זו הייתה מלחמה אבודה מראש. "אני העברתי את זמני בכל מיני משחקים בעזרת שתי אצבעותי, שייצגו עבורי איזה סוס דמיוני הדוהר לאיזורים קסומים, וממלא את כל משאלותי" מספר משה. בחלק אחר של הזמן טווה חוטים משיחי פשתן ששימשו את הוריו לתיקון בגדיהם של משפחת ליפינסקי. "הייתי גם בר מזל שהיו ברשותי שני ספרים ברמה תיכונית". למשה היו שני ספרים, אחד היסטורי-גיאוגרפי והספר השני של אדם מיצקביץ' שכלל 175 שירים שהיו מיטב שיריו. ספרים אלו ממש הצילו אותו ונתנו לו אתגר ורצון עז להתמיד עם החומר שבספרים אלו. מרוב דפדוף או קריאה בהם, למד את תוכנם בעל פה. במיוחד את תוכנו של ספר השירים, שאת שיריו יכל משה לדקלם בעל פה מכל כיוון ומכל קצה. זה היה אתגר. סיבות הללו, כולל תנאי האור, אבל זה עזר מאוד לשמור על שפיות הדעת ושיפר את רמת שליטתו של משה בשפה הפולנית "אמי ואבי היו עורכים לי "בחינות" ואני הייתי מדקלם כל שיר ולא לפי סדר קבוע של הספר". גם עבורם זו הייתה תעסוקה אחרי שגמרו לספר אחד לשני את כל קורותיהם מימי הילדות ועד פגישתם ונישואיהם.
As time went up rather than exacting could roam more in the villages and hide among the various throat. At the beginning of 1943 find themselves Moshe and his family in hiding in their last as a kind similar to Goren, storage shed at the trees is stored in the attic of his straw is used by the farmers during the winter. The roof structure covers the two - Shifoai, that is covered with straw interwoven, the roofs of buildings, property in those days.
For several months they Msttrim attic behind the partition of straw round packages to make the situation more dangerous and they are "floor", "This is not depression but a basement floor below the wooden floor of the building, located in the village called Oose Y.. This place was not far from the village of birth Bffrotnih , which I found on the map of today, but found the village Nsionoti Oose Y. dishes not on the map. " The building stood on the foundation stones of a large height of 50-60 cm from the ground. That amount is not even possible to sit in a upright. The area of this depression was about the size of 3X2 meters. Straw was scattered on the soil began barely room through the stone foundation walls structure rely on it. so Moshe and his family moved a year and a half of severe physical pain unceasing anxiety "How Sfweim move out of it? This is probably the secret of existence created Ohhsrdot drown in humanity, "argues Moshe.
After six months of wandering hideout gave the family a feeling safer, and with it, many doubts Blbbotihm Keinan perhaps Aichr goodness this name Lifinsky Eichna pressures of his family knew about the existence. A tribute, Bat Hss - ten, had their food passes through the opening is hidden every day or two. Usually the food included bread, some milk and water. So as not to arouse attention and was doing the way to disperse them within free chickens in the yard as Bhtzrot farmers. This was no easy task provided a girl in danger, is big Cssod Nahalat Nahalat individual family members. Although her father did not make it to heaven, was a material consideration, but a lot is known about the family has been hidden by the farmers were murdered by Mstirihm anti-Semitic motives, or to harm only. Moshe's father knew about these phenomena take form of payment currency Laichr gold every month. Maybe even Nrmz him every benefit not Ttzmh him if tries to make impulsive act, and that all the gold that he was to receive future hidden place never will reveal. Moshe's father scholar to understand that is hard to keep secret such a small village, especially when it is expressed as external Vsmmnim some new clothes, a cow or another following the new tools Hnknim money flows. He offered to buy Laichr roller nuclear blackmail oil Fistn farmers, providing a similar service around, and Jan himself believed that it would prevent farmers snoop sees as a source of reliable income Laichr "Only the head of a Jew under conditions able to think and organize data so that, see such a natural course." Hmcbs installed over Lrashihm of the family, the oil spot once and left a bad taste on their lips.
It is difficult to explain how a family moves a long period, so the conditions are so difficult, Cshgof can not even stand upright in the meeting, hunger thirst Mtzyakim. Voice Moshma Blhish only needs get into the tin box of vertical Vicbt one corner of the room, body wash or polish the teeth are far from a dream. Clothes are the same clothes with them, fled the ghetto, Hlifto wall of Moshe, who was costume Sunday, it continues to serve twenty-four hours a day. Not only that, but also prepare the flocks Sbkflih "Who did not try to scratch oneself, but as a result of preparing sucking blood, will never know how much it insupportable." So they continue to winter, summer autumn spring constant fear and hope that one day it all ends. Press on the ground long ago became a typist is barely cold isolation land began. I barely heard the sound of speech, and understanding between the person is done mainly through two movements lips. Raising a voice not even aware, it is dangerous. Crossing one of the cornerstones farmers continued to gather the gossip sons Ali oxalis, without describing themselves only some few meters separates them from four persons breathing animals fights for existence, "We knew we could be discovered by the Germans, but the cowardice of those anti-Semitic Poles who searched us to kill us, Some of them just because of being Jewish, and some personal Cantrs to get rid of financial debts that must be the father. " Counting them at random by the priest, the local distributor Lifinsky rumor, seeing them look in the lake. To this day, Moshe is not clear what caused the parson to play this rumor, but considering a certain extent and his family.
During the Christian holidays like Easter holiday or Hcrisms had Moshe and his family also benefit indirectly, because I was getting better - the meal remaining שערכו farmers dignity holiday. Together with all the physical pain, anxiety fate was also the family needs to engage itself some way to not Istgo inaction. Thinking how squash is one more with cloves. But this was a war lost in advance. "I moved my time in all kinds of games with two Azvoti, represented to me what a horse enchanting fairy Hdohar areas, complete all questions," Moshe number. At another time of the Messianic flax spinner wires used to correct the parents of the family Bgdihm Lifinsky. "I was also lucky to have two books that were level Mediterranean." Moshe had two books, one historical - Geographic book of the second person Mitzkvic 'songs, including 175 who were the best poems. These books really help him and gave him a fierce challenge to the material with these books. Most browse or read them, learn the contents by heart. In particular the contents of the book songs, poems that Moshe could recite by heart all because any edge. It was a challenge. These reasons, including light conditions, but it really helped to keep the sanity composure has improved the level of Moshe maintain control of the Polish-language "My mother father was editing my" exams "and I would recite a poem, not by any fixed order of the book." This was also for employment after Finished tell each other all Korotihm Mimi childhood and marriage meeting.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה