צהרי יום. החום מעיק ומשה, אימו ואחותו הקטנה מנסים להתרחק עד כמה שאפשר מהעיירה כדי להעלם בין עצי היער הקרוב. היער הוא נקודת המסתור וההצלה הראשונה. בכל המהומה של רגע הבריחה אביו של משה לא הי איתם, ועד היום לא ברור לו כיצד נפרדו דרכיהם. תוך הבריחה מהגטו נוצרו מצבים שקשה מאוד להסבירם בצורה הגיונית מסביר משה, ולמרות כל נסיונותיו לדובב את אמו הוא נשאר ללא מענה.הם מנסים להקל על עצמם ונפטרים מהשאריות האחרונות של הדברים שלקחו עמם. מה הם הדברים החשובים ביותר שאדם לוקח איתו בהחלטה רגעית, קשה להסביר ולתאר "אני זוכר צנצנת זכוכית עם מרקחת של דובדבנים, שגם היא הכבידה וזרקנו אותה בצד הדרך".
הפחד היה גדול ומשתק ורק במעבה היער ניתן היה להרגיש מעט יותר בטוחים ומוסתרים. הצבא והרעב החלו להציק. רק עם רדת החשכה העזה אמו של משה להתקרב לבקתה בתוככי היער בידיעה ששני ילדיה מוסתרים בשיחים בין עצי אורן סבוכים "אמי התקרבה לבקתה כחתולה המנסה להביא בכל דרך אפשרית מזון לגוריה". ואמנם, כמעבור זמן קצר היא מביאה להם לחם ובקבוק חלב. הייתה זו ארוחתם הראשונה והמזון הראשון שהגיע לפיהם לאחר יום ארוך ומיגע, ובדיעבד גורלי עבורם. רוב תושבי הגטו זרוכזו בככר השוק באותו היום מצאו את דרכם לרכבות שהובילו אותם לתאיי הגזים בטרבליקנה.
השינה הייתה טרופה במצב של השענות אחד על השני, כשחושך מוחלט מתבהר במקצת מאור הירח והכוכבים החודרים דרך צמרת העצים. עם אור הבוקר הראשון המשיכו להעמיק לתוככי היער, פוחדים מכל תנועה חשודה של אנשים שבאקראי נמצאו גם ביער או נמלטים כמוהם "כל רעש קטן גרם לנו להשקיט את צעדינו ולהסתתר, שלא להזכיר דיבור בקול רם". כך זה נמשך כל אותו יום שהוא היום השני לבריחה. לעת ערב הם התקרבו לכפר ששכן קרוב לקצה היער. אמו של משה שוב הסתירה אותו ואת אחותו והתקרבה לאחד הבתים הקיצוניים שכנראה הכירה את יושביו. אחרי כמה ימים הם התאחדו עם אביו של משה " עד היום זו תעלומה בשבילי כיצד זה קרה שברחנו בצורה נפרדת והתאחדנו שוב באורח פלא". מקטעי תיאורים ושיחות ששמע משה, מצטיירת תמונה שכנראה רצה אביו לחזור לדירה לקחת רכוש או דברי ערך שהושארו. דרכו נחסה אליהם, או שכשחזר לכפר לא מצא אותם ומילט את נפשו ברגע האחרון בקפצו מעבר לחומת העץ שהפריד בין הגטו והאזור הפולני. העובדה שהם היו שוב ביחד, כל המשפחה, הסבה בטחון חדש בידיעה שאביו של משה ימצא כבר את הפתרון הטוב ביותר למצב הנתון אליו נקלעו מחוסר ברירה "ידענו בתת ההכרה שהחלטה אחרת היתה חורצת את גורלנו".
הנדודים נמשכים בתוך היער עוד ימים ולילות רבים. מזג האויר קייצי ונעים ולא מהווה שום קושי רציני. כך, תוך תנועה מתמדת, הם מגיעים לאזור בתוך היער בו אביו של משה מזיז שיח גדול. מתחתיו מתגלה כניסה למעין בונקר שכנראה הוכן מראש על ידי אביו עם או בלי עזרה של אנשים מהסביבה "עד כמה שזכור לי לא הרבנו לשהות במסתור החדש בגלל חוסר באוורור והחושך המוחלט ששרר בו, המסתור הזה היה זמני בלבד ומתאים לתקופת הקיץ". ואכן, אחרי זמן קצר, עם התקרב החורף הם עזבו את המקום והתחילו להסתתר בגורן שאלומות הקש מסתירות אותו. האיכרים בעליי הגורן אפשרו להם להסתתר בו למרות שפחדו פחד מוות מהגרמנים, שהיו עורכים ביקורי פתע בכפרים, וכל הסתרת יהודים הייתה גוזרת את דינם למות. לא פעם עצרו נשימתם כשראו דרך חרכי הקרשים את הגרמנים בלווי כלבים מסתובבים באזור קרוב להם. מלבד הפחד מהגרמנים, היה תמיד גם החשש שהפולנים עצמם שהסתירו אותם יתפתו לרצוח אותם ולשדוד את מה שנותר, כפי שקרה להרבה מניצלויי הגטאות שהצליחו להגיע ליערות. פרט לגרמנים ולפולנים שוטטו בסביבה גם עריקים או שבויים רוסים שהצליחו לברוח. הם הסתובבו ביערות, חיפשו קורבן מזדמן, במקרה הטוב רק כדי לשדוד "אחד מאותם מקרים, באמצע הלילה בעודנו ישנים על מצעי הקש אני מוצא את עצמי מטולטל על יד אנשים זרים, וכשאני חצי רדום, מורידים את בגדי ומחפשים כסף שלא ידעתי על קיומו שהוסתר בכתפיות המעיל". הייתה זו טראומה נוספת שלמזלם נגמרה בשדידה בלבד ולא ברצח או באלימות אחרת.
כך הם היו נתונים ללא מוצא, בבריחה ממקום אחד לשני, מגורן אחת לשנייה "כשאנו שוכבים רוב הזמן על קש אני קשוב לסיפורים שונים בין אמי לאבי. על נעוריהם, על יחסים להורים, על עסקים וכל דבר שהיה יכול להעביר את הזמן העומד מלכת".
הדיבור נהפך ללחישה מזמן, כל זאת מעל ומעבר להבנתה של אחותו הקטנה של משה, הצעירה ממנו בשנתיים וחצי, שזה צריך להיות הקול הטבעי שלהם לזמן בלתי מוגבל.
Afternoon. Oppressive heat and Moshe, his mother and his little sister trying to get away as possible for the town to disappear between the trees near the forest. The forest is the first hidding place. at the moment of the escape with all the noise and tumult, Moshe's father took off and their ways split. the escape created difficult situations that Moshe finds it hard to explain in a logical way. despite all all Moshe's tries to elicit his mother he is left without an answer. They are trying to ease themselves and leave behind the rest of the last things they took with them. What are the most important things a person takes with him at a deciding moments, it is hard to explain or to describe "I remember a glass jar of cherry jam,, it was to havy so we left it on the
side of the way".
There was a great fear and a paralyzing feeling, and only in the forest they could feel slightly
more confident hidden. The hunger and the thirst bigen to bother. Only with nightfall Moshe's mother could get close to a hut in the forest, knowing that her two children are safe "my mom got in to that hut like a cat looking for food for its little cubs". She comes back at the end with bread and a bottle of milk. That was the first food that got into their mouth after a long, and infact crucial day. Most of the ghetto residents that were led that day to the market canter found their way to Treblinka and too the gas cabins.
The sleeping was in a state of dependence on each other, in an absolute dark when moonshine stars penetrate through the trees treetop. With the first light this morning continued to deepen in the forest, afraid of any suspicious movement of people at random and found in the woods or "any small noise caused us to hide, not to mention loud voice." And so it continued all that day he was the second day. Evening when they approached the village close to the edge as the forest. Moshe's mother, again, hides him and his sister at one of the houses extremists who apparently recognized the disabled. After a few days they meet with Moshe's father, and he still doesn;t know how it happend "to this day it is a mystery to me how this happened." Segments descriptions Moshe calls audio, image, who apparently wanted his father to return the apartment to take property or valuables left. the village did not find them the one at the last moment they jumped beyond the wooden wall separates Polish area the ghetto. The fact that they were together again, all the family, a new Security Transition knowing the Moshe's father, already finds the best solution to the situation given to him who lack choice "We knew
recognition of another decision was the cracked destiny."
Continue wandering in the forest villas many more days. The wheather not constitute any serious difficulty. Thus, in constant motion, they are coming to the area within the forest where Moshe's father, a large move discourse. Available under it reveals as a kind bunker who apparently has been prepared in advance by his father with or without the help of the people environment "Remember how I did not stay in hiding in the new rabbinate because of lack of ventilation Ssrr absolute darkness, the Underground was only temporary and for the summer." Indeed, after a short time, with winter approached, they left the place and started to hide Gurney sheaf press the same contradictions. Gurney farmers should I let them hide it even though the Germans were afraid of death fear, surprise visits to editors who were in the villages, and hiding Jews was the dynamic die. Not once stopped breathing inductance through the Germans guns. dogs walk around in the area close to them. In addition to fear the Germans, was also always concern themselves contradiction polish them to kill them shared the plunder what remains, as happened to many ghettos Mnitzlwei forests managed to reach. Except the Germans and Poles vagrancy environment also captured Russians managed to escape. They turned forests, the victim sought a chance, at best only to rob, "one of those cases, the middle of the night while we sleep on press I find myself Mtoltl by strangers, and when half-sleeping, take your clothes, matching money that I knew of the existence has been hidden Bctfiot coat. " This
was another trauma Slmzlm Bsdida is over and not only of murder or other violence.
So they were without data origin, smuggler from each other, Goren each other "when most of the time lying on the straw I Ksov stories from my mother and my father. Norihm on, the relationship to parents, business and anything could move the time stands still." Speech becomes Llhish long ago, all this above and beyond the understanding of the little sister of Moses, from the young and a half years, it should be a natural voice their time is limited
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה