משה הררי נולד בכפר בשם פפרוטניה במחוז לובלין, 120 ק"מ מזרחית מווארשה שבפולין. הוא נולד בשם מוניק (monek), כבן בכור להוריו רגינה (רבקה) והרשקו (צבי) גרינברג.
במאי 1937, נולדה לו אחות קטנה בשם חנק'ה (חנה). משה מספר שהם גדל בבית רחב ידיים שבחזיתו היתה חנות ששימשה את כל צרכי הכפרים מהסביבה כולה. משפחתו של משה היתה המשפחה היהודית היחידה בכפר שחיה והתפרנסה ממסחר עם הגויים.
אחד מזיכרונותיו הראשונים של משה שלפיו "לעולם לא אשכח", הם שני עצי הדובדבן בכניסה לבית שהיו מראה מרנין בעונת ההבשלה. "מהחלב היינו עושים חמאה וגבינה תוצרת בית בעזרת אמצעים,שהיו מקובלים באותה התקופה, ולא פעם עזרתי בתנועות הקצובות עם יתד בתוך מיכל השמנת עד שמהשמנת נוצר גוש חמאה" מספר.
לצד זיכרונות הילדות הללו מספר משה על הארועים הראשונים הזכורים לו כילד קטן שהביאו לפריצתה של מלחמת העולם השניה, זכורים לו היטב טורי הצבא הרוסי שחצו את הכפר מכיוון מזרח, חלקם נשארים בכפר וחלקם עוזבים כעבור מספר ימים.
"כניסת הצבא הרוסי בשנת 1939 היה בעיני ארוע חזותי ללא כל משמעות , ואיך יכולתי להבין את משמעותו בגילי הרך".
הצבא הרוסי שהה תקופה קצרה מאוד, מעין הפגנת נוכחות, ונסוג חזרה לארצו. עם נסיגתו החלה בריחת יהודים רבים ממערב פולין ובמחיוד מאיזור לודז', עיר הטקסטיל. רבים מהיהודים שהבינו את משמעות פריצת הגבול הפולני ע"י הגרמנים עברו דרך הכפר של משה ורבים מהם עצרו למנוחה בביתו, קיבלו ארוחה קלה, מים ואפילו לינה. כדי להקל על נשיאת מטענם היו לבושים שכבות בגדים, במיוחד חולצות- "כילד זכורה לי היטב אפיזודה זו של ילדים לבושים מספר רב של חולצות".
משה מספר שאביו לא הבין כנראה את המצב, או לא רצה להבין, מה משמעות תנועה זו שהצילה בסופו של דבר עשרות אלפים.
הימים היו ימי אביב שנת 1940, הגרמנים המשיכו לנוע שמדי פעם באו יחידות הנדסה שעסקו בשיפוץ הדרך לכיוון מזרח, ועדיין בכפר של משה אין כל שינוי ממשי שמשפיע על חיי היומיום שלו ושל משפחתו. טורי הצבא הגרמני המשיכו לנוע בקצב שונה ומדי פעם עצרו לוודא כיוון נכון בצמתים של דרכים. לאחד המקרים האלו נקלע אביו של משה כאשר נשאל ע"י קצין על כיוון נסיעתה של שיירה שקדמה להם. כשאביו הצביעה על הכיוון בהיסוס, כמעט ונורה במקום, ורק סימנים וודאיים של צמיגים על דרך העפר הצילו אותו ברגע האחרון "היו גם מקרים בהם החרימו רכוש ואת מלאי העורות שהיו ברשותנו וכל זאת בצורה ברוטלית ובמכות". למרות כל הארועים האלה עדיין לא ניתן אות אזהרה משמעותי על מה שעומד להתרחש.
"כילד, במבט לאחור, לא ידעתי ולא הבנתי את כל ארועי המלחמה שבני משפחתי ואני נמצאים ממש בתוכה. המשכתי לרדוף אחרי פרפרים צבעוניים בשדות שהקיפו את הבית, לפשוט מדי פעם ליער הסמוך לכפר לליקוט פטריות או פירות יער, כמו יגדס או מלינס, שמהם אמי היתה מכינה פירוגי עם מילוי של אותם הפירות שלטעמם אני מתגעגע עד היום".
כך עברה לה שנה תמימה,משה בן 6, גן ילדים אין בסביבה וגם אין חובת לימודים. משה למד את לוח הכפל ואת יסודות הקריאה הראשונים בעזרת המורה המקומי שהיה מיודד עם אביו. כל זה נפסק ביום בהיר אחד בו מצא עצמו משה עם בני משפחתו על עגלה רתומה לצמד סוסים בכיוון לעיירה סמוכה בשם מורדי. בעיירה זו רוכזו יהודים מהכפרים בסביבה. בתוך העיירה היה איזור מוגדר ומקובץ בו מצאו משה ומשפחתו חדר קטן שהיה צמוד למאפייה. החדר הכיל מיטה משותפת לארבעתם ועוד מקום מצומצם למעט חפצים. "זאת היא גם התחלה של צורת חיים שונה לחלוטין ממה שידענו עד כה".
Moshe Harari was born in the village named Ffrotnih in Lublin, 120 km east of Mwarsh Poland. He was named Monique (monek), as a first child to his parents Regina (Rivka) Hershko (Zvi) Greenberg. In May 1937, his little sister was born named Hannke (Hanna). Moshe tells they grew wide in the house that used to store all the needs of the villages and the whole environment. Moshe's family was the only Jewish family in the village pool Ohtfrnsh commerce with gentiles. One of the first memories that Moshe would "never forget", are two cherry trees at the entrance to the house that were showing Hhbslh joyful season. "We were making milk butter and cheese with homemade methods, which were accepted in that period, and once I
helped out with the pin movements to created block butter" he tells.
Along with childhood memories of these events Moshe tells about the first events he remembers
as a little boy before the begining of World War II, he remembers the Russian army crossed the East Village, some of them remain in the village and some left in a few days. "the entry of the Russian army in 1939 was happening infront of my eyes without any visual meaning, and how could I understand the meaning as such a little boy". The Russian army stayed a very short period, a kind of demonstration, retreating back to their country. At that point many Jews began leaving to west Poland from Lodz, the textile city. Many Jews understood the significance of breaking the Polish border by the Germans passed through Moshe's village, and many of them stopped for rest at his home, got a snack, water and even accommodation. To facilitate the haviness of their stuff they were dressed in layers of clothing, especially T-shirts - "I well remember as a child episode It's a large number of children dressed in the shirts. " Moshe tells that his father probably did not comprehend the situation, or did not want to understand what the meaning of this movement that ultimately saved tens of thousands.
The days were days of spring in 1940, the Germans continued to move about from time to time, who came from engineering units for renovating the road to the east, and still in Moshe's village, there is no real change affects on the daily life and his family. Serial German army continued to move in a different pace and sometimes stopped to make sure the nodes of the right ways. One of these cases, Moshe's father, who was asked by an officer on the direction of the shot that preceded them. Resources pointed on Bhisos orientation, almost shot instead, and only sure signs of dirt tires on the way saved him at the last moment, "There were also cases where confiscated property and inventory and all that in a very brutal way". Despite all of these events still can not be a significant warning signal about what is about to happend. "As a child, In retrospect, I did not know and did not understand all the events of war that my family and I are really in it. I kept chasing after colored butterflies In the fields surrounded the house, just to get some mushrooms or forest fruits, such as Igds or Mlins, which my mother was preparing Firogy of filling them with fruit Sltamm I miss to this day. "
An innocent year has passed, Moshe is 6 yeas old, kindergarten is not around and there is no obligation to study. Moshe learned the multiplication table and the basics of reading with the first local teacher who was friends with his father. All of this stops in one fine day that Moshe found himself with his family on the wagon with couple of horses in the direction of the town nearby called Mordy. This town centered Jews from villages around. The town was in an area defined from which Moshe and his family found a small room adjacent to the town's bakery. The room contained a shared bed for 4 of them and a small place for their objects. "This is also the begining of a completely different way of life form what we knew so far."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה